לפני למעלה מ-40 שנה נחשפתי לראשונה בעבודתי כיועצת בבית ספר מיוחד, לאוכלוסייה של ילדים עם צרכים מיוחדים.

מהר מאוד למדתי שעם סיום יום הלימודים בו הילד הוא במרכז ובו נעשה הכול על מנת לעזור לו להתגבר על קשייו, חוזר הוא לביתו, לבדידות חברתית ולחסר בפעילות שהיא מנת חלקו של כל ילד רגיל בקהילה.
לא תמיד מצויים בידי משפחתו הכלים להתמודד עם מציאות זו. היה לי ברור שיש למצוא מסגרת שתעניק לילד הסובל מכשלים התפתחותיים את מה שחברת הילדים, תנועת הנוער או החוגים במתנ"ס מהווים לכלל הילדים.
הילדים הנוסעים כל בוקר מאזור מגוריהם לביה"ס המיוחד והמרוחק, חשים בדרך כלל זרים ודחויים ע"י בני גילם המשחקים במגרש השכונתי.

"גן הילד" אמור לתת את המענה לבעיה זו.
ואמנם, הוא הפך להיות המקום בו הילד מרגיש שייך, בו הוא מוקף חום ואהבה, בו מוצעת לו פעילות התואמת את צרכיו ואת יכולתו, ללא תחרות ומבלי להרגיש נחות.
עם השנים פיתחנו תכניות מגוונות ומעשירות המיועדות לשפר את כשריו ולהסב לילד הנאה.

היום, מתוך תחושה של סיפוק רב, אני אסירת תודה לצוות המתנדבים שתודות למסירותם ולאווירה התומכת שהם מעניקים לילדים, הפך "גן הילד" לבית חם עבור מאות הילדים ובני הנוער הנהנים משרותיו.


בברכה,

הגב' מיכל ברנר ז"ל (1927-2023)

נשיאת הכבוד של העמותה